צעיר ישראלי, נשוי ואב לילד, מגיע הרבה לברלין בענייני עבודה. הוא קושר
מערכת יחסים רומנטית עם צעיר גרמני, קונדיטור ובעל בית קפה. והנה הישראלי נהרג בשובו
לארץ. הקונדיטור שבור הלב נוסע לירושלים. הוא מסתפח אינקוגניטו לבית הקפה של אלמנת
אהובו ועוזר לה להשתקם, תרתי משמע. בעיני שתי הערים המעניינות המרתקות בעולם המערבי הם ירושלים וברלין, ובאופן טבעי הסרט
"האופה מברלין" עניין אותי. בשורה התחתונה- נהניתי. בסרט הרבה אלמנטים מעניינים:
ירושלים, ברלין, עוגות , סקס, יחסים הומוסקסואלים , דת וכפיה דתית. המשחק מצוין, הצילום
מעולה, העריכה קצת נרדמה בשמירה. יותר מדי רגעים של שתיקה כביכול בעלת משמעות.
במחשבה נוספת מה שהפריע לי ביותר היא הרצינות היתרה שבה הסרט לוקח את עצמו, ללא
הומור וללא קריצות. הגיבורים, רציניים, עצובים ומעיפים מבטים נוגים. להוציא אולי
נקודה אחת: לבית הקפה בסרט קוראים "פעמון" אולי הומז' לקפה טעמון של
שנות הששים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה