Hemman Knobloch הרמן קנובלוך

אנה אמרה לי לפני שנים רבות  שבגרמניה, כל אבן שהופכים יש יהודי מתחת,  ככל שהשנים עוברות, אני חוזר ומגלה כמה זה נכון.
ב-Zehlendorf יש מוזיאון קטן ונחמד לאמנות עכשווית, Hous am Waldsee. הבית עצמו מדהים, הגן הנושק לגדת האגם יפהפה, כולל כמה פסלים מודרניים. התערוכה כרגע היא של נינה קונמן, אמנית מברלין, שנקראת "BLOKING/ More Reductions".  היא תוצג עד 14.9.25. בית הקפה נהדר, אני ממליץ על עוגת הגבינה ויש אפשרות לשבת בחוץ מול הגן והאגם.

כשתהינו על ההיסטוריה של הבית, גילינו שהווילה נבנתה על ידי האדריכל מקס ורנר בשנת 1922 על שטח של 10,000 מ"ר. הרמן קנובלוך, איש עסקים יהודי שעשה את הונו מייצור מעילי גשם, הזמין את ורנר לבנות וילה שבה הוא ומשפחתו הגדולה יוכלו להתבודד מהחיים העירוניים. הרעיון של ורנר היה לשלב את היופי הטבעי של היערות והאגמים בחלק זה של ברלין עם הארכיטקטורה של בתים כפריים בריטיים. כעת ישנן 2 גרסאות שתיהן מפרסומי המוזיאון: הראשונה: בסוף שנות העשרים מכר את הבית והיגר לארגנטינה, השנייה שהיגר להונגריה בשנות השלושים, בכל מקרה לא היה יכול להמשיך לחיות בגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון.

Vor vielen Jahren hat Anne mir gesagt, dass in Deutschland unter jedem Stein, den man umdreht ein Jude steckt. Jedes Mal wenn ich darüber nachdenke, finde ich, dass sie Recht hat. In Zehlendorf gibt es ein nettes kleines Museum für zeitgenössische Kunst. Es heißt "Haus am Waldsee". Das Haus selbst ist ausgezeichnet. Der Garten neben dem Seeufer ist wunderschön mit einigen modernen Skulpturen. Die Ausstellung ist derzeit von Nina Könnemann, Künstlerin aus Berlin. Sie heißt "Bloking/More Reductions". Die Ausstellung wird bis zum 14. September 2025 sein. Das Kaffee ist wunderbar. Ich empfehle den Käsekuchen und es gibt die Möglichkeit draußen vor dem Garten und dem See zu sitzen.

Wenn wir über die Geschichte des Hauses geforscht haben, fanden wir heraus, dass die Villa im Jahre 1922 vom Architekten Max Werner auf einer Fläche von 10.000 Quadratmetern erbaut wurde. Herman Knoblauch, ein jüdischer Geschäftsmann, der sein Vermoegen durch Regenmäntel Manufakturen erworben hat lud Werner ein, eine Villa zu bauen, in der er und seine große Familie in Ruhe leben können. Werner‘s Idee war die Natur in diesem Teil Berlins mit der Architektur britischer Landhäuser zu verbinden. Jetzt gibt es zwei Versionen, die Beide aus den Publikationen des Museums stammen:

1. Er ist in den 20er Jahren mit seiner Familie nach Argentinien geflohen.

2. Er ist nach Ungarn in den 30er Jahren ausgewandert. In den 30er Jahren war die Situation in Deutschland sehr abenteuerlich, da die Juden, Kommunisten und alle die nicht mit dem Regime zusammen gearbeitet haben Feinde Deutschlands waren.

 

Martin Grupius Bau, Japanese artist, Israeli restaurant מרטין גרופיוס באו, אמנית יפאנית, מסעדה ישראלית

Every time in Berlin I am trying not to miss Martin Grupuis Bau museum. Most of the time it hosts interesting contemporary art exhibitions. This visit I saw, in an exhibition dealing with gardens, the work of the famous Japanese artist Yauoi Kusama. Kusama is one of the most important contemporary conceptual artists living today. Her works were shown in many museums around the world. Always long lines of people waiting to see them. Here in MGB  no queue, maybe because of the relatively early hour.  We saw a big hall covered with colored dots that are typical to her work, Impressing. After we had enough excitement we looked for the museum's old fashion cafe. immediately we felt something has changed. Chava Alberstein songs playing at the background. Big installations of  Infarm nurseries ,which gives a fresh supply of herbs. It took us few minutes  to understand the old cafe has turned into an Israeli restaurant called Beba. After we ordered coffee and cakes in Hebrew, we found out that the initiative is a partnership that was founded by Shani leiderman, Cynthia Barcomi and Infarm, an interesting and promising group. I have to come once more to try the food. ( food pictures-curtsy of Beba)

 בביקורי התכופים בברלין אני משתדל לבקר במוזיאון מרטין גרופיוס באו. בדרך כלל מוצגות שם תערוכות משובבות לב של אמנות עכשווית. בביקור האחרון ראיתי שם - בתוך תערוכה גדולה העוסקת בגינות, צמחים והשפעתם על התרבות האנושית- תערוכה של האמנית היפנית הידועה קוזמה. קוזמה, בת 90, אמנית אקצנטרית ומפתיעה, הציגה במיטב במוזיאונים בעולם ותורים ארוכים משתרכים בדרך כלל בכניסה לכל תערוכה שלה. אחרי שסיימנו לשוטט בתערוכה, צעדנו לעבר בית הקפה של המוזיאון, עד כה בית קפה חביב ומסורתי למדי. התיישבנו וחשנו במשהו מוזר: שירי חווה אלברשטיין מתנגנים בשקט ברקע, ובפאתי הקפה מוצגים, שורות שורות, מתקני הגידול לצמחים של חברת "אינפארם", שמייסדיה ישראלים, התחילו בזמנו בקרויצברג לגדל צמחי תבלין וירקות למאכל ללא אדמה, והמשיכו והתרחבו. כעבור זמן מה התברר: המקום הפך למסעדה ישראלית בשם "בבה". אחרי שהזמנו קפה ועוגה, בעברית, סופר לנו שהמקום הוא מיזם משותף של שני ליידרמן, סינתיה ברקומי, ו"אינפארם". מיזם מבטיח של קבוצה מעניינת.