לא רבים היו הגרמנים שהחליטו לשים נפשם בכפם ולהתנגד למשטר הנאצי. המעטים שעשו זאת גילו אומץ לב אישי יוצא דופן. רבים מהמתנגדים לנאציזם מקרב בכירי הצבא לא עשו זאת ממניעים אידיאולוגיים או מתוך רצון לעזור ליהודים. רובם עשו זאת מתוך הכרה שפעולותיו של היטלר לקראת סוף המלחמה היו לדעתם חסרות הגיון צבאי ופוליטי. חיסולו ו/או חיסול המשטר הנאצי היו עשויים לחסוך קורבנות גרמניים. בכירים נאציים אחרים, בעלי מחשבה לטווח ארוך, הכינו את הרקע לזיכויים האישי לאחר נפילת הרייך. החל מ-1943 החלה קבוצת אנשי צבא בכירים בהנהגתם של הגנרלים גארדאלאר ובאק בניסיונות להתנקש בחייו של הפיהרר- אך ללא הצלחה. הניסיון המשמעותי ביותר להפלת היטלר התבצע ב-29 ביולי 1944 ע"י פון שטאופנברג וחבריו שהטמינו פצצה מתחת לשולחן הישיבות של היטלר ותכננו לתפוס את השלטון. לרוע המזל היטלר לא נהרג והקושרים לא השכילו לתפוס את השלטון בברלין למרות תכנון קפדני. הקשר חוסל תוך 12 שעות , פון שטאופנברג חוסל ללא משפט ע"י כיתת יורים בחצר שבה שוכן היום המרכז להתנגדות ( אנדרטה צנועה אך בהחלט מרשימה הוצבה לכבודו בשנות ה 50). שאר חבריו חוסלו בימים ובשבועות הקרובים וכן כל מי שהיה מקורב אל הקושרים או היה עשוי להיות מקורב אליהם. סך הכול נרצחו כ-7000 איש.
מכל האנשים שנטלו חלק בהתנגדות הגרמנית בלט פון שטאופנברג הצעיר באומץ ליבו ובטוהר כוונותיו לכן גם אומץ ע"י גרמניה של אחר המלחמה כסמל להתנגדות הגרמנית. חלק מחבריו המבוגרים יותר והבכירים בדרגה היססו בשלב המכריע ולא ביצעו את המוטל עליהם, חלקם גם ביצעו פשעי מלחמה בשלב מוקדם יותר של הקריירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה