פוטצדאמרפלאץ מסעדת קי נובה Ki-Nova

מנת טרייקי סלמון ברוטב מנגו זכתה ל5 מזלגות של אריה בברלין

בפוטצדאמר-פלאץ מבחר מסעדות לתיירים, הנודעות ביניהם: טוני רומא מסעדת בשרים איכותית , Vapiano הרשת האיטלקית הטרנדית, כמובן מקדונלנדס,  Nordsee וכל הרשתות האחרות. באיזור גם כמה מסעדות יוקרה לאנשי עסקים ותיירים אמריקאים עשירים. מאות הצעירים העובדים באזור, אנשי ההי-טק וכדומה, הרגישו מחסור במסעדות איכותיות אך לא יקרות, טרנדיות אך לא רועשות. לצורך זה נפתחה לא מזמן בפוטצדאמר-פלאץ  Ki-nova . נפגשתי שם עם מישהו שעובד ב Wework . אכלתי שפצלה, מאכל גרמני מסורתי, אטריות עם גבנ"ץ, היה טעים מאד ומשביע. האווירה נחמדה, הקהל צעיר ולא מעונב והשרות מהיר וידידותי. הדבר היחיד שהעיב על השמחה היה העשן שהגיע מהמטבח הצמוד. בעלי הבית הציבו שלט שהם מודעים לבעיה ויפתרו אותה בקרוב. לאחר הארוחה הלכנו לסייר במתחם ה Wework שהוא למעשה מתחם משרדים להשכרה לתקופות גמישות, המאפשר לסטרטאפים וחברות היי-טק קטנות לשכור שטחי עבודה ללא התחיבות לתקופות ארוכות להגדיל ולהקטין את שטחיהם לפי הצרכים המשתנים. המתחם בסוני סנטר מרשים במיוחד וצופה על הטירגארטן. 

 מבט על הטירגארטן מתוך וויוורק Wework

Zum Glück קפה חדש במוזיאון הטכנולוגי הגרמני.

 בתחילת הקיץ נפתח קפה חדש בפארק "  Am Gliesdeieck" או כפי שרבים מכירים בשם "פארק קרויצברג". הקפה ממוקם בחלקו הדרומי של המוזיאון הטכני הגרמני. אפשר להיכנס אליו הן מהמוזיאון והן מכיוון הפארק. אכלנו שם ארוחת בוקר מעולה תמורת מספר אירו. הקפה מעולה, בקיצור הפעם אתן לתמונות לדבר.

Zum Glück

הריבה האבודה

אבי זיכרונו לברכה, אהב מאד ריבות, למרות שבצעירותו, בגטו, נאלץ לעבוד בבית חרושת לריבות, הוא תמיד היה אומר שכאשר יש ריבה אין צורך בעוגה. אולי ללא קשר, גם אנו אוהבים ריבות, בעיקר תוצרת בית, לכן שמחנו כאשר נתקלנו בחנות ריבות תוצרת בית. 
Bols & Hanse  שוכנת לא רחוק מהמוזיאון הטכנולוגי הגרמני. קנינו 3 צנצנות קטנות, דגמנו אחת- משובחת ביותר. את השתיים הנותרות נאלצנו לזרוק לפח בשדה התעופה שינופלד, לא עזרו טיעוננו שזה מתחת ל- 100 מיליליטר ושהריבות אינם נוזליות. סדר מוכרח להיות.

מגדל השמירה ומוזיאון המרגלים

כשבאתי לראות את מגדל השמירה האחרון שנישאר בברלין נזכרתי, ברור, בג'ימי הנדריקס, בשירו המפורסם על מגדלי השמירה. מוזר, אני מסתובב הרבה בברלין ומעולם לא נתקלתי במגדל השמירה למרות שהוא ממוקם  3 דקות מפוטצדאמרפלץ. אולי לא מוזר כלל, זו היא קיסמה של ברלין שכל פעם אתה מגלה הפתעות חדשות. ובכן המגדל מסתתר ברחוב ללא מוצא, ארנה ברגר ממש ליד ליפציגרפלאץ. הוא אחד השרידים הישנים יותר של החומה ולא נותרו מגדלים מסוגו. עיריית ברלין עמדה להרסו כאשר עמותה פרטית החליטה לשמר אותו. הם פנו לעירייה ולאחר קצת בירוקרטיה ועיכובים קבלו לחזקתם את המגדל. בתשלום סמלי של 3.5 אירו  אפשר לחוות את החוויה של שומר מזרח גרמני בשנות השבעים. מעבר לפינה נמצא מוזיאון המרגלים החדש, חברים שביקרו דיווחו על חוויה מעניינת.

מבשלת בירה בכפר גלעדי ובוודינג

בימים אלו חבר ילדות שלנו פותח מבשלת בירה בכפר גלעדי. אודיס, לכן שמחתי שפול הציע שנצפין לוודינג הרחוקה למבשלה קטנה ואיכותיית,  פול הוביל אותנו בביטחה מתחנת ה U 9 לאופולדפלאץ לתוך חצר פנימית של שיכונים, במקום הכי פחות צפוי, דודי נירוסטה ענקיים בתוך חצר מגורים, ירידה למרתף והפתעה מוחלטת, אולם גדול, מלא בבליינים, מקום חמוד, אוירה נעימה, קהל רבגוני אך סולידי. עוד הפתעה, די נדיר במקומות מסוג זה, העישון אסור. המעשנים יוצאים לפינת עישון. מוסיקת רוק נעימה הכניסה אותנו לאווירה, הזמנו בירות, אני ובן הלכנו על בירת החיטה הבהירה ופול על הכהה. היה נפלא. בגזרת האוכל, פלאמקוכן, מעיין פיצות גרמניות. בטוב ליבנו בבירה החלטנו לקנח בוויסקי המקומי, משהו קצת שונה, קשה להגדרה, משהו בין וויסקי לברנדי. המבשלה מכינה כ-20 סוגי בירה כאשר כל שנה המבחר מתחלף. מאד ידידותי לזרים, חגיגה לאוהבי הבירה. המבשלה נקראת ESCHENBRAU  היא  נמצאת בטריפטשטראסה67 וודינג. triftsrasse 67

האנדרטה הנסתרת לזכר רוזה לוקסמבורג

רוזה לוקסמבורג, נולדה בעיירה זמושץ' בפולין בשנת 1871 למשפחה יהודית משכילה, השפות שדוברו בביתה היו גרמנית ופולנית ורוזה למדה גם רוסית. בביתה נקראה ספרות יפה ונערכו דיונים על ענייני העולם והשעה. המשפחה עברה לוורשה וכשרוזה הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה אשר גרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. החל מסיום לימודי התיכון הייתה פעילה סוציאליסטית ונאלצה לברוח לשוויץ שם סיימה את לימודיה בתואר דוקטורט למדעי המדינה. בשנת 1897  נישאה בנישואים פיקטיביים לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק על מנת להשיג אזרחות גרמנית ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקכנכט את "הליגה הספרטקיסטית" בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה,  על רקע זה נעצרה ביחד עם ליבקכנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית. -8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר הנסיך מקס פון באדן בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה, למורת רוחם של השלטנות ואירגוני הימין. ב-15 בינואר 1919 נתפסה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקור - ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בתעלה ליד טירגארטן.
כל מי שביקר או גר בברלין, מכיר את כיכר רוזה-לוקסמבורג, ואת רחוב רוזה-לוקסמבורג במיטה, מה שהיה מרכז מזרח ברלין. רוזה לוקסמבורג מגיבורי התרבות של מזרח גרמניה הקומוניסטית ולכן אך טבעי  שהונצחה במזרח העיר בימי הDDR  . בנוסף על הנצחתה בשמות הרחוב והכיכר בנו לכבודה הקומוניסטים המזרח גרמניים אנדרטה מרשימה בתכנון מיס ואן דר רוהה מאושית הבאוהוס, האנדרטה (המשותפת לה ולקארל ליבקכנכט) הוקמה ליד קבריהם בבית העלמין פרידכספלדה, האנדרטה הענקית הייתה עשויה מלבנים אדומות ושמשה כאתר לעצרת הזיכרון ביום השנה להירצחם. הנאצים הרסו האנדרטה בשנת 1935.

בפאתי טירגארטן במקום שגן החיות נפגש עם תעלת לנדבר, מתחת לגשר ליכטנשטיין, קצת מוסתרת, נמצאת אנדרטה קטנה אך מצמררת. שמה של רוזה באותיות גדולות שנשפכות לתוך התעלה, אולי דימוי פשטני אך זהו המקום שאליו הושלכה גווייתה לאחר הירצחה. לכאן נלקחה לאחר שעברה עינויים קשים במלון Eden שעמד בפינת קורפרסטנשטראסה ובודפסטרשטראסה. יכול להיות שמכה שקיבלה ע"י הרוצחים במכונית, חיסלה אותה, ואולי רק הירייה בראשה לפני שהושלכה לתעלה. גם ליבקכנכט נורה בראשו בטירגארטן כמה שעות קודם. הרוצחים, אשר זהותם ידועה ושפעלו בהשראת השלטונות, מעולם לא נענשו. לא ברפובליקת וייאמר ולא לאחר המלחמה. האנדרטה, אגב, תוכננה ע"י ראלף שולר ואורסילינה שולר וויט המוכרים לנו מהמגדל בשטייגליץ  "מברשת הבירה".

לילה יורד על ברלין בירושלים

גיאורג גרוס, יום אפור 1921

"לילה יורד על ברלין" זו שמה של התערוכה שמוצגת במוזיאון ישראל בירושלים לציון יובל לקשרים הדיפלומטים בין גרמניה לישראל. לילה יורד על ברלין - הכוונה לחושך התרבותי ולא רק התרבותי, שירד על גרמניה עם עליית הנאצים. רפובליקת ויימר, מתום מלחמת העולם הראשונה ועד לעליית הנאצים מאופיינת בפריחה תרבותית ואומנותית. הבאוהאוס, האקספרסיוניזם הגרמני, קבוצת הגשר הם מקצת מהאסכולות שפרחו. ברלין של שנות העשרים הייתה מרכז לאמנים אוונגרדיסטים, סופרים ומהפכנים, עיר של תיאטרון, קברט וחיי לילה תוססים. אנשים כמו ברטולד ברכט, אלברט איינשטיין, אלפרד דבלין, ולטר בנימין, רוזה לוקסמבורג וקארל ליבקכנכט, פריץ לאנג ומרלן דיטריך הטביעו חותמם על העיר.

לוטה לזרשטיין, ערב מעל פוטצדאם 1930

גיאורג גרוס, עמודי החברה 1926

עליית הנאצים לשלטון סימנה את סיומה של תקופה, המשבר הכלכלי והחברתי, המצב הפוליטי הרעוע והדוקטרינות הנאציות שדיכאו כל רעיון הומני אוונגרדי או ליבראלי. הנאצים החלו ברדיפת היהודים, הקומוניסטים וההומוסקסואלים - אוכלוסיות שהיו בראש העשייה התרבותית בגרמניה. הנאצים החלו במתקפה כוללת על האומנות והתרבות על מנת לרתום אותם לשירות הרייך השלישי וכל מי  ומה שלא מיישר קו-יעלם. בשנת 1937 הציגו הנאצים תערוכה של "אמנות מנוונת" ובה יותר מ-650 ציורים, פסלים, הדפסים וספרים שהוחרמו מאוספי 32 מוזיאונים ציבוריים בגרמניה, בשבועות שקדמו לפתיחת התערוכה במינכן. רוב האמנים שעבודותיהם מוצגות כאן תויגו ע"י הנאצים "מנוונים", רבים מהם עזבו את גרמניה והקימו איים של יצירתיות אוונגרדית הרחק ממולדתם. השאר ירדו למחתרת או נאלמו דום. על אף המאמצים של מנהלי הגלריה הלאומית להגן על האוסף, הוחרמו ממנו תחת המשטר הנאצי רבות מהיצירות, נהרסו או נמכרו מחוץ לתחומי גרמניה. מקצתן הושבו לגרמניה לאחר המלחמה; אחרות נרכשו מחדש בעשורים שחלפו. האמנים המוצגים בתערוכה, רובם ככולם אמנים מפורסמים וחשובים אשר עצם הצגתם בירושלים מעוררת עניין רב. להלן חלק מהשמות: גאורג גרוס, מקס בקמן, אוטו דיקס, גיאורג שרימפף. פול קליי, לסלו מהולי נאג'י, וסילי קנדינסקי, אוסקר שלמר, אוסקר קוקושקה. לוטה לזרשטיין, ארנסט לודוויג קירכנר ואמיל נולדה. נולדה, אגב, היה חבר המפלגה הנאצית והחזיק בדעות אנטישמיות, הנאצים למרות זאת לא התלהבו מעבודתו ואף אסרו עליו לצייר, בטקסטים המפורטים ומרחיבי הדעת המלווים את התערוכה, לא צוינה העובדה.

אוצרי התערוכה, עדינה קמיאן-קשדן, מוזיאון ישראל, דיטר שולץ, הגלריה הלאומית החדשה, ברלין. את אתר התערוכה עצבה חיה שפר ובנה אבי רוזנברג.