וולטר בנימין* (1892-1940), פילוסוף והוגה דעות, נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת ברובע המערבי העשיר של ברלין. אביו היה מנהל מכירות פומביות וסוחר באמנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין שהיה ילד חולני במקצת, זכה לחינוך פרטי-ביתי עד לגיל 10. באוניברסיטת הומבולדט, שם למד פילוסופיה, התוודע לגרשם שלום, והשניים הפכו לידידי נפש (ראה: מברלין לירושלים, ספרו של שלום, שם הוא מתאר במפורט את ידידותם). בנימין שקל לעלות ארצה בעקבות שלום. היהדות בכלל והציונות בפרט, משכו אותו. לתפיסתו, איבדה המסורת היהודית את עצמתה בעידן המודרני, אבל עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה. גישתו של בנימין לציונות הפוליטית שיקפה את נטייתו לברוח מן האווירה האלימה של התקופה.
וולטר בנימין הכיר גם את המשורר ריינר מריה רילקה ואף פרסם מחקר על המשורר הלדרלין. בנימין הצליח לחמוק מגיוס לצבא הגרמני כשהעמיד פנים שהוא סובל מכאבים בגב התחתון. ב-1917 עבר לברן שבשווייץ וב-1919 השלים דוקטורט העוסק במושג הביקורת ברומנטיציזם הגרמני. בנימין, שלא הצליח למצוא את מקומו בעולם האקדמי, סבל לאורך כל חייו מקשיי פרנסה. בשלב זה הוא כבר נשוי לדורה פולק ואב לבן, רפאל. בנימין היה בן דודה של חנה ארנדט.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940,השיג אשרת הגירה לארצות הברית. הוא הוברח מצרפת לספרד עם קבוצת פליטים, על ידי ליזה פיטקו, דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה, בעקבות הלשנה, בעיירה פורטבו (Portbou) שבגבול ספרד-צרפת, בידי המשמר הספרדי. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרויקט הפסז'ים אותו ביקש בנימין להעביר לפרסום בארצות הברית. בנימין, שהיה חולה ומותש, התאבד באותו לילה באמצעות מנת יתר של מורפיום אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.
בועז נוימן כותב (מוסף הארץ שיצא בקיץ לרגל 120 שנה למותו של וולטר בנימין) על פרויקט הפסז'ים (חצרות פנימיות) של בנימין. בנימין תיאר את התייר הלא קונבנציונלי, "המשוטט". בניגוד לתייר השגרתי, המבקר במקומות הידועים, בכיכרות, הארמונות והפסלים המרכזיים של העיר, מטייל לו "המשוטט" באופן בלתי מתוכנן, לאן שיוליכוהו רגליו. כך הוא מגיע לבתי קפה קטנים ובלתי ידועים, לככרות נחבאות מהעין, יתכן שאף יפגוש את המקומיים, ויפתח איתם בשיחה. נראה שברלין ספגה משהו מרעיונותיו של בנימין, שכן היא העיר בהא הידיעה המזמינה את מבקריה להפוך ל"משוטטים". להתרחק מהמקומות המפורסמים, לעזוב את שער ברנדבורג ואת האונטר-דנ-לינדן, ולהגיע בהילוך איטי, בלי חפזון, לשכונות המרוחקות ממרכז העיר, שם מחכות שכיות החמדה האמיתיות.
בעקבות מאמרו של אבנר שפירא, (אותו מוסף הארץ לרגל 120 שנה למותו של בנימין) יצאתי גם אני לראות - האם השאיר וולטר בנימין את חותמו על עיר הולדתו? רוב הבתים בהם התגורר בנימין בברלין לא שרדו. אחד מהם, ברחוב פרינצרגרטנן 66 Prinzergartenen ברובע וילמרסדורף, הבניין האחרון שבו חי בנימין בעיר, אחרי הגירושים מרעייתו, - עדיין עומד על תלו.
 |
| הבית בו התגורר וולטר בינימין |
 |
| כתובת המציינת שוולטר בנימין התגורר כאן |
סמוך לו תלוי שלט זיכרון המספר כי בנימין חי במקום מאוקטובר 1930 ועד הגירתו. הרחוב בורגני ושקט, אופייני למערב ברלין, גם הבניין עצמו לא מרשים ולא מרמז על הימים הסוערים של בין מלחמות העולם.
 |
| כיכר וולטר בינימין |
* מומלץ לקריאה. בנימין- חייו ומותו של וולטר בנימין מאת ג'יי פאריני, הוצאת ידיעות אחרונות- רומן ביאוגרפי מרתק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה