ברונר שטראסה הוא מתחם של כ-900 מ"ר. במקום מגדל תצפית הצופה על כל הרחוב שהיה בזמנו חומה וגבול אימתני. בנוסף: כנסיה לזכר הקורבנות, אנדרטאות, שלטי הסבר, מרכז כנסים וספריה.
בתום מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לאזורי שליטה של המדינות המנצחות: ארה"ב, אנגליה, צרפת וברית המועצות. בועידת פוטצדאם, כשנה לאחר מכן, החליטו בנות הברית לאחד את אזורי השליטה שלהן ובכך הקימו בפועל את גרמניה המערבית. הרוסים לא פיגרו והקימו את מזרח גרמניה, מדינה קומוניסטית תחת שליטה סובייטית. האסטרטגיה של ארה"ב כפי שבאה לביטוי בתכנית מארשל, הייתה לשקם את גרמניה ולהביא לרווחה כלכלית לתושבי גרמניה הרעבים (בגלל המלחמה שהם עצמם גרמו לה). ואכן, גרמניה בזכות האמריקאים ובזכות החריצות הגרמנית השתקמה במהרה. תושבי מזרח גרמניה הקומוניסטית הבינו מהר מאד לאן נושבת הרוח ורבים החלו לברוח למערב ברלין. באותה תקופה ברלין הייתה מחולקת, אך ההפרדה הייתה רופפת, אנשים היו מקבלים אישורים לעבוד בצד המערבי של בעיר ולפעמים לא חזרו כלל. מהר מאד הבחינו השלטונות המזרח גרמניים בבריחת כוח עבודה ובייחוד בבריחת אנשי מקצועות חופשיים ואינטלקטואלים. בוקר אחד הופתעו תושבי ברלין לראות כוחות צבא ומשטרה מזרח גרמנית פורשים גדרות תיל ומציבים מחסומים. אלפי חיילים חמושים הוצבו לארוך הגבול החדש,. המסר היה ברור: הגבול נסגר הרמטית. כמה מאות אנשים עוד הצליחו לעבור את הגבול מערבה בשיטות שונות ומשונות, אך לאט לאט שיפרו הקומוניסטים את הגדר, עד שבשנת 1975 הגיעה הגדר למצבה הסופי. מערכת הרמטית: חומות בטון מזוין בגובה 3,5 מטר, מערכות של גדרות חשמליות, מגדלי שמירה, שדות מוקשים, כלבי שמירה וזקיפים חמושים במכונות ירייה, מנעו כל מעבר למערב ברלין. רבים קיפחו חייהם בניסיון לברוח מבית הסוהר המזרח גרמני.
בתום מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לאזורי שליטה של המדינות המנצחות: ארה"ב, אנגליה, צרפת וברית המועצות. בועידת פוטצדאם, כשנה לאחר מכן, החליטו בנות הברית לאחד את אזורי השליטה שלהן ובכך הקימו בפועל את גרמניה המערבית. הרוסים לא פיגרו והקימו את מזרח גרמניה, מדינה קומוניסטית תחת שליטה סובייטית. האסטרטגיה של ארה"ב כפי שבאה לביטוי בתכנית מארשל, הייתה לשקם את גרמניה ולהביא לרווחה כלכלית לתושבי גרמניה הרעבים (בגלל המלחמה שהם עצמם גרמו לה). ואכן, גרמניה בזכות האמריקאים ובזכות החריצות הגרמנית השתקמה במהרה. תושבי מזרח גרמניה הקומוניסטית הבינו מהר מאד לאן נושבת הרוח ורבים החלו לברוח למערב ברלין. באותה תקופה ברלין הייתה מחולקת, אך ההפרדה הייתה רופפת, אנשים היו מקבלים אישורים לעבוד בצד המערבי של בעיר ולפעמים לא חזרו כלל. מהר מאד הבחינו השלטונות המזרח גרמניים בבריחת כוח עבודה ובייחוד בבריחת אנשי מקצועות חופשיים ואינטלקטואלים. בוקר אחד הופתעו תושבי ברלין לראות כוחות צבא ומשטרה מזרח גרמנית פורשים גדרות תיל ומציבים מחסומים. אלפי חיילים חמושים הוצבו לארוך הגבול החדש,. המסר היה ברור: הגבול נסגר הרמטית. כמה מאות אנשים עוד הצליחו לעבור את הגבול מערבה בשיטות שונות ומשונות, אך לאט לאט שיפרו הקומוניסטים את הגדר, עד שבשנת 1975 הגיעה הגדר למצבה הסופי. מערכת הרמטית: חומות בטון מזוין בגובה 3,5 מטר, מערכות של גדרות חשמליות, מגדלי שמירה, שדות מוקשים, כלבי שמירה וזקיפים חמושים במכונות ירייה, מנעו כל מעבר למערב ברלין. רבים קיפחו חייהם בניסיון לברוח מבית הסוהר המזרח גרמני.
בשנת 1989, עם פרוץ הפרסטרויקה – הליברליזציה הסובייטית, הבינו המזרח גרמנים שמשטרו של הוניקר לא מוגן יותר ע"י הטנקים הסובייטים והחלו להפגין. תוך מספר שבועות נאלץ הוניקר להתפטר ותוך פחות מחודש הכריזו השלטונות המזרח גרמניים על ביטול איסור המעבר למערב ברלין. מרגע היוודע ההחלטה לקח למזרח גרמנים מספר שעות לפרוץ את החומה ולהפילה, דבר שחיכו לו 28 שנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה