הכנסיה האוונגליסטית והקשר הישראלי

 

במקרה נתקלתי בסיפורה של הכנסיה האוונגלית  בהוהנוצרלרדאם  בוילמרסדורף. הארכיטקט: אוסיפ קלארווין. יהודי שעבד בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון. הכנסייה הוקמה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. מבנה מונומנטאלי מלבנים אדומות ומגדל מלבני בגובה כ 60 מטר. האולם הראשי משלב בין סגנון כנסייתי קלאסי לבין הסגנון הבינלאומי שהתפתח באותם שנים בגרמניה. האולם מואר ע"י ויטרז'ים בגוונים של כחול וצהוב.

מי היה יוסף/ אוסיפ קלארווין? הוא נולד בשנת 1893 בוורשה. ב 1905 נמלטה המשפחה לגרמניה עקב רדיפות יהודים. קלארווין השלים את לימודי הארכיטקטורה במינכן. עבד במשרדו של פריץ האגר, שם הגיע לדרגת מנהל המשרד הגדול, תיכנן וניהל פרויקטים, בין השאר את הכנסייה בווילרמסדורף. ב 1933  נאלץ לברוח מגרמניה לפלסטינה למרות שהמיר את דתו.  כבעל מקצוע מעולה השתלב בתנופת הבנייה בארץ המתפתחת.  בין השאר תכנן את: ממגורות דגון, בית הקרנות בחיפה, בית המהנדס בת"א, בית צבי, תחנת הרכבת ת"א אביב מרכז (היום סבידור), מרכז הספורט והאצטדיון האוניברסיטאי בגבעת רם, כנסת ישראל ועוד. תעלומה היא בעיני מדוע נמחק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי. אולי אפשר להסביר זאת בהיותו אדם צנוע וחסר מרפקים, אולי לא היה שייך לקליקה הנכונה. בימים אלו בגרמניה בהחלט מכבדים ומוקירים את זכרו ופועלו. תערוכה מקיפה עליו ועל יצירותיו מוצגת בפואיה של הכנסייה בהוהנצלורדאם. בנובמבר תעבור להמבורג  (בארלך האוס) ומשם לליפציג. קטלוג התערוכה המקיף בגרמנית ובאנגלית נמכר בכנסייה במחיר 25 אירו.

 In der Kirche  am Hohenzollerndamm  gibt es eine Ausstellung  uber die Deutsch- Israelische Architektur von  Osip josef Klarvein. Gestern sind wir zu der Kirche mit unseren Fahrraedern gefahren.

Wer war Osip Klarwein? Er wurde 1893 in Warschau in einer  juedischen Familie geboren. Im Jahr 1905 die Familie ist nach Deutschland gerannt weil dort waren viele Pogromen.

Er hat Architektur in Muenchen gelernt. In Hamburg arbeitete er in der Firma Fritz Haeger. Dort wurde er der Chef vom Buero.

Er hat grosse Projekte geplant und verwaltet, zum Beispiel Die evangelische Kirche. Im Jahre 1933 musste er aus Deutschland fliehen.

Er ist mit seiner Familie nach Palestina geflohen.

Das Land war in einem grossen Entwicklungsimpuls und Klarwein als ein erfahrener Architekt hatte sehr schnell Arbeit.

Zum Beispiel: Das Hochsilo in Haifa, Die Hebraeische Universitat in Jerusalem.

Das Universitaetsstadion, der Hauptbahnhof in Tel Aviv und  vieles mehr.

Israelishe Parlament 1965. Architekt Osip Klarwein Pohto-louis Braude

Wenn die Stadt Israel gegruendet wurde, hat er den Wettbewerb von dem Parlament gewonnen 

מסעדה גאורגית KIN- ZA

לא רחוק מבית הכנסת באוריינבורג נמצאת מסעדה גאורגית מעולה KIN-ZA המסעדה פשוטה, לא מעונבת , אוירה נעימה, אוכל מעולה, בזמן האחרון די מלא בשעות הערב. פול ועבדכם חנאמן באנו רעבים לארוחת ערב, לאחר כמה דקות נמצא לנו מקום בפנים, הזמנו חצ'פורי, היו נפלאים, המשכנו בכדורים עשויים מחומוס עם תוספות , מדהים, דמפלינגס גאורגים, טעימים אם כי טיפה כבדים,   גולת הכותרת-גלילות חצילים עם  ממולאות באגוזים, עשבי טיבול וגרגירי רימון. את האוכל ליווה יין גאורגי לבן קליל.

לפני היציאה נכנסתי לשירותים וציפתה לי שם הפתעה, הם היו מעוצבים בצורת אולפן או דיסקו, לא מובן לי ההקשר אבל נחמד.

Nicht weit von der Synagoge in der Oraianstrasse, gibt es ein georgisches

Restaurant „Kin- Za“. Das Restaurant ist einfach, nicht formell, gute Atmosphäre und

ausgezeichnetes Essen. In letzter Zeit, sind sie abends ziemlich voll. Paul und Ich

kamen hungrig zum Abendessen. In wenigen Minuten hatten wir drinnen einen Platz

gefunden. Wir bestellten Hazapurie. Es war wunderbar. Dann hatten wir

Hummusbällchen mit Beilagen - super. Die georgischen Damplings waren gut aber

ein bisschen schwer. Das beste Gericht war Auberginenröllchen gefüllt mit Nüssen,

Koriander und Granatapfelkernen. Sehr leichter, georgischer Weißwein kommt mit

dem Essen. In der Toilette erwartete mich eine
Überraschung. Sie wurden in Form

von einer Disco oder eines Aufnahmestudios gestaltet. Ich verstehe den Kontext

nicht aber es war nett anzuschauen.

מרכז קינדל לאמנות עכשווית KINDEL Zentrum fuer Zeigenoessishe Kunst

 

מזה כ15 שנה אני חורש את ברלין, מתמקד באומנות עכשווית. מודה שלא הכרתי את קינדל מרכז לאומנות עכשווית בנויקלן.  מאז 2016, מרכז KINDL - לאמנות עכשווית מציג תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית בינלאומית. בנוסף לציור, פיסול, מיצב ומיצג, מצגות סרטים ווידאו. ה-KINDL רואה את עצמו כמקום להפקה ולדיון באמנות העכשווית וגם מגיב להתפתחויות אמנותיות עדכניות יותר.

כפי שרובכם יודעים קינדל הוא מותג הבירה הידוע בברלין , אכן מדובר במבשלת בירה לשעבר, נבנתה בשנות העשרים של המאה הקודמת ע"י האדריכלים הנס קלאוס וריכארד שפקה, במבשלה היו 6 דודי בישול  ענקיים מנחושת  הגדולים מסוגם באירופה. במלחמת העולם השנייה המבנה נהרס בחלקו ושופץ בשנות החמישים בניצוחו של הארכיטקט  גרהרד פרישה. לא הצלחתי למצוא מה היה בגורלו של המבנה עד שבשנות 2011 זוג הפילנתרופים סלומה גריזארד וברוקהרד פארנהולט לקחו את המבנה תחת חסותם כמרכז לאומנות עכשווית.  האולם הראשי ענק עם תקרה בגובה של כ -20 מטר, שני אולם תערוכות למעלה ואולם הדודים שהוסב למסעדה.

התערוכה באולם הגדול של אלכסנדרה בירקן ירדה.  בתערוכות הקבוצתיות עבודות מעניינות, ראו תמונות. גם המסעדה הייתה סגורה, הורשתי להכנס לצלם.

Seit 15 Jahre mag ich es in Berlin zu flanieren. Ich interessiere mich besonders fuer Architektur  und  zeitgenoessische Kunst. Im Jahr  2023 hatte ich das KINDL Zentrum fuer Zeigenoessische Kunst kennen gelernt. Es liegt in Neukoelln, nicht weit vom Hermannplatz. Seit dem Jahr 2016 praesentiert das Kindel Zentrum Ausstellungen fuer zeitgenoessische Kunst, Skulpturen, Malerei, performative Kunst, Video-Art und mehr. Wie die meisten von euch wissen, Kindel ist die bekannte Biermarke in Berlin. Tatsaechlich war das Museum davor eine Brauerei. Es wurde um 1920 von dem Architekten Hans Klaus und Richard Shepke erbaut. In der Brauerei waren 6 Kupferkessel, die Groessten ihrer Art in Europa.  In dem zweiten Weltkrieg wurde das Gebaeude teilweise zerstoert. Um 1950 wurde es unter der Leitung des Architekten Gerhard Frisch renoviert. Ich konnte nicht herausfinden, was mit dem Gebaeude zwischen 1950 und 2011 passiert ist. Im Jahr 2011 nahmen das Philanthropen-Ehepaar Salome Grizzrad und Brookhard Franholt das Gebuede unter ihre Schirmherrschaft. Die Haupthalle ist riesig und hat etwa 20 Meter hohe Decken. Im zweiten Eingang gibt es zwei Hallen fuer temporaere Ausstellungen und die Kesselhalle wurde in ein Restaurant umgewandelt. Leider ist dieses zur Zeit geschlossen.

Diversity United תערוכה בהנגר 2 טמפלהוף

הכניסה לתערוכה: עבודה של אולאפור אליאסון 

Patricia Kaersenhout

 אוהבים אומנות עכשווית? טוסו לטמפלהוף , האנגר 2 , התערוכה Diversity United  עומדת להסגר ב10 לאוקטובר. בתערוכה מציגים 90 אמנים מ 34 ארצות באירופה.

תחילה, הליכה בחושך לאורך חומה, לבד, הקול היחיד הוא נקישת צעדינו, לא יכולה שלא להחזיר אותנו לימים האפלים של המשטר הנאצי, כאשר היטלר ראה בחזונו את טמפלהוף  כשדה התעופה הגדול בעולם. הטרמינל המפלצתי מעוצב ברוח הפשיזם הנאצי.

בתערוכה המרשימה, אמנים מרחבי אירופה. הייתה אמורה להיפתח במוסקבה ולעבור לברלין ומשם להמשיך לפריס וללונדון.   הקורונה ובעיות פוליטיות עם רוסיה דחו הפתיחה.

שדה  התעופה טמפלהוף שימש בימי המלחמה הקרה כגשר אווירי אל ברלין הנצורה. מאות הטיסות אשר סיפקו מזון ומצרכים לברלין סימלו את הסולידאריות של המערב והיו לצנינים בעיני הגוש הסובייטי. המסר של התערוכה כפי שאני הבנתי, הוא, שלמרות כל הקשיים הבעיות וחילוקי הדעות, בנושאי תרבות ואומנות אירופה מסמלת את רוח האדם החופשית. לא בטוח שפוטין  אוהד למסר, אולי זו הסיבה שהתערוכה לא הוצגה במוסקבה.

אומנים מובילים בתחום כגרהרד רכטר, אולאפור אליאסון, אנסאלם קיפר מוצגים לצד אומנים פחות מוכרים. האנגר 2 מדהים בגודלו, מרתק בהקשרים ההיסטוריים ונתן ערך מוסף לתערוכה.

Hemman Knobloch הרמן קנובלוך

אנה אמרה לי לפני שנים רבות  שבגרמניה, כל אבן שהופכים יש יהודי מתחת,  ככל שהשנים עוברות, אני חוזר ומגלה כמה זה נכון.
ב-Zehlendorf יש מוזיאון קטן ונחמד לאמנות עכשווית, Hous am Waldsee. הבית עצמו מדהים, הגן הנושק לגדת האגם יפהפה, כולל כמה פסלים מודרניים. התערוכה כרגע היא של נינה קונמן, אמנית מברלין, שנקראת "BLOKING/ More Reductions".  היא תוצג עד 14.9.25. בית הקפה נהדר, אני ממליץ על עוגת הגבינה ויש אפשרות לשבת בחוץ מול הגן והאגם.

כשתהינו על ההיסטוריה של הבית, גילינו שהווילה נבנתה על ידי האדריכל מקס ורנר בשנת 1922 על שטח של 10,000 מ"ר. הרמן קנובלוך, איש עסקים יהודי שעשה את הונו מייצור מעילי גשם, הזמין את ורנר לבנות וילה שבה הוא ומשפחתו הגדולה יוכלו להתבודד מהחיים העירוניים. הרעיון של ורנר היה לשלב את היופי הטבעי של היערות והאגמים בחלק זה של ברלין עם הארכיטקטורה של בתים כפריים בריטיים. כעת ישנן 2 גרסאות שתיהן מפרסומי המוזיאון: הראשונה: בסוף שנות העשרים מכר את הבית והיגר לארגנטינה, השנייה שהיגר להונגריה בשנות השלושים, בכל מקרה לא היה יכול להמשיך לחיות בגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון.

Vor vielen Jahren hat Anne mir gesagt, dass in Deutschland unter jedem Stein, den man umdreht ein Jude steckt. Jedes Mal wenn ich darüber nachdenke, finde ich, dass sie Recht hat. In Zehlendorf gibt es ein nettes kleines Museum für zeitgenössische Kunst. Es heißt "Haus am Waldsee". Das Haus selbst ist ausgezeichnet. Der Garten neben dem Seeufer ist wunderschön mit einigen modernen Skulpturen. Die Ausstellung ist derzeit von Nina Könnemann, Künstlerin aus Berlin. Sie heißt "Bloking/More Reductions". Die Ausstellung wird bis zum 14. September 2025 sein. Das Kaffee ist wunderbar. Ich empfehle den Käsekuchen und es gibt die Möglichkeit draußen vor dem Garten und dem See zu sitzen.

Wenn wir über die Geschichte des Hauses geforscht haben, fanden wir heraus, dass die Villa im Jahre 1922 vom Architekten Max Werner auf einer Fläche von 10.000 Quadratmetern erbaut wurde. Herman Knoblauch, ein jüdischer Geschäftsmann, der sein Vermoegen durch Regenmäntel Manufakturen erworben hat lud Werner ein, eine Villa zu bauen, in der er und seine große Familie in Ruhe leben können. Werner‘s Idee war die Natur in diesem Teil Berlins mit der Architektur britischer Landhäuser zu verbinden. Jetzt gibt es zwei Versionen, die Beide aus den Publikationen des Museums stammen:

1. Er ist in den 20er Jahren mit seiner Familie nach Argentinien geflohen.

2. Er ist nach Ungarn in den 30er Jahren ausgewandert. In den 30er Jahren war die Situation in Deutschland sehr abenteuerlich, da die Juden, Kommunisten und alle die nicht mit dem Regime zusammen gearbeitet haben Feinde Deutschlands waren.

 

Martin Grupius Bau, Japanese artist, Israeli restaurant מרטין גרופיוס באו, אמנית יפאנית, מסעדה ישראלית

Every time in Berlin I am trying not to miss Martin Grupuis Bau museum. Most of the time it hosts interesting contemporary art exhibitions. This visit I saw, in an exhibition dealing with gardens, the work of the famous Japanese artist Yauoi Kusama. Kusama is one of the most important contemporary conceptual artists living today. Her works were shown in many museums around the world. Always long lines of people waiting to see them. Here in MGB  no queue, maybe because of the relatively early hour.  We saw a big hall covered with colored dots that are typical to her work, Impressing. After we had enough excitement we looked for the museum's old fashion cafe. immediately we felt something has changed. Chava Alberstein songs playing at the background. Big installations of  Infarm nurseries ,which gives a fresh supply of herbs. It took us few minutes  to understand the old cafe has turned into an Israeli restaurant called Beba. After we ordered coffee and cakes in Hebrew, we found out that the initiative is a partnership that was founded by Shani leiderman, Cynthia Barcomi and Infarm, an interesting and promising group. I have to come once more to try the food. ( food pictures-curtsy of Beba)

 בביקורי התכופים בברלין אני משתדל לבקר במוזיאון מרטין גרופיוס באו. בדרך כלל מוצגות שם תערוכות משובבות לב של אמנות עכשווית. בביקור האחרון ראיתי שם - בתוך תערוכה גדולה העוסקת בגינות, צמחים והשפעתם על התרבות האנושית- תערוכה של האמנית היפנית הידועה קוזמה. קוזמה, בת 90, אמנית אקצנטרית ומפתיעה, הציגה במיטב במוזיאונים בעולם ותורים ארוכים משתרכים בדרך כלל בכניסה לכל תערוכה שלה. אחרי שסיימנו לשוטט בתערוכה, צעדנו לעבר בית הקפה של המוזיאון, עד כה בית קפה חביב ומסורתי למדי. התיישבנו וחשנו במשהו מוזר: שירי חווה אלברשטיין מתנגנים בשקט ברקע, ובפאתי הקפה מוצגים, שורות שורות, מתקני הגידול לצמחים של חברת "אינפארם", שמייסדיה ישראלים, התחילו בזמנו בקרויצברג לגדל צמחי תבלין וירקות למאכל ללא אדמה, והמשיכו והתרחבו. כעבור זמן מה התברר: המקום הפך למסעדה ישראלית בשם "בבה". אחרי שהזמנו קפה ועוגה, בעברית, סופר לנו שהמקום הוא מיזם משותף של שני ליידרמן, סינתיה ברקומי, ו"אינפארם". מיזם מבטיח של קבוצה מעניינת.

Rocoto Peruvian restaurant

I was walking hungry in the streets of Schoneberg. Not far from Winterfeldplatz I  saw a small restaurant few steps down the ground floor. The modern, though cozy design was a little different from all the ethnic restaurants in the area. Didn't have time to to read the menu thoroughly I ordered fish. To my surprise it was a ceviche-row fish, red onion, lime juice, coriander, roasted corn and sweet potatoes. It was great. Now I had time to read  the menu, it was all there, written in English. I asked the waiter what kind of a restaurant is it, and I was surprised to hear it is Peruvian- Rocoto. The beer served is Brlo from a brewery not far in Gleisdrieck. Few days later i came with friends, we tried few dishes, all of them were between good and excellent.