הכנסיה האוונגליסטית והקשר הישראלי

 

במקרה נתקלתי בסיפורה של הכנסיה האוונגלית  בהוהנוצרלרדאם  בוילמרסדורף. הארכיטקט: אוסיפ קלארווין. יהודי שעבד בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון. הכנסייה הוקמה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. מבנה מונומנטאלי מלבנים אדומות ומגדל מלבני בגובה כ 60 מטר. האולם הראשי משלב בין סגנון כנסייתי קלאסי לבין הסגנון הבינלאומי שהתפתח באותם שנים בגרמניה. האולם מואר ע"י ויטרז'ים בגוונים של כחול וצהוב.

מי היה יוסף/ אוסיפ קלארווין? הוא נולד בשנת 1893 בוורשה. ב 1905 נמלטה המשפחה לגרמניה עקב רדיפות יהודים. קלארווין השלים את לימודי הארכיטקטורה במינכן. עבד במשרדו של פריץ האגר, שם הגיע לדרגת מנהל המשרד הגדול, תיכנן וניהל פרויקטים, בין השאר את הכנסייה בווילרמסדורף. ב 1933  נאלץ לברוח מגרמניה לפלסטינה למרות שהמיר את דתו.  כבעל מקצוע מעולה השתלב בתנופת הבנייה בארץ המתפתחת.  בין השאר תכנן את: ממגורות דגון, בית הקרנות בחיפה, בית המהנדס בת"א, בית צבי, תחנת הרכבת ת"א אביב מרכז (היום סבידור), מרכז הספורט והאצטדיון האוניברסיטאי בגבעת רם, כנסת ישראל ועוד. תעלומה היא בעיני מדוע נמחק מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי. אולי אפשר להסביר זאת בהיותו אדם צנוע וחסר מרפקים, אולי לא היה שייך לקליקה הנכונה. בימים אלו בגרמניה בהחלט מכבדים ומוקירים את זכרו ופועלו. תערוכה מקיפה עליו ועל יצירותיו מוצגת בפואיה של הכנסייה בהוהנצלורדאם. בנובמבר תעבור להמבורג  (בארלך האוס) ומשם לליפציג. קטלוג התערוכה המקיף בגרמנית ובאנגלית נמכר בכנסייה במחיר 25 אירו.

מפה ושם בברלין

 מאמר אורח-עירית בראודה 

מוזיאון  גרוס הקטן סגור לצמיתות 

שיטוט בברלין- קצת בעקבות המלצתו של וולטר בנימין - ללכת לאן שיוליכו הרגליים, להתעכב בפינות נסתרות, הוביל לתגלית מפתיעה: מוזיאון גיאורג גרוס  Das Kleine Grosz Museum.  גרוס, צייר וקריקטוריסט גרמני, נודע בזכות ציוריו הפוליטיים שהטיבו לתאר את רוח הרפובליקה של ויימאר, היגר לארה"ב ב 1932 עם עליית הנאצים. ב 1933 שללו הנאצים את אזרחותו וחלק מיצירותיו הושמדו בברלין. הוא שב לברלין רק ב 1959. 

למוזיאון הקטנטן הזה יש מה להציע גם למי שראה כבר לא מעט אמנות עכשווית ברחבי העיר. ציוריו של גרוס וההסטוריה שלו בהחלט מדהימים, אך הכוכבות האמיתיות של המוזיאון הן הארכיטקטורה וההסטוריה שלו. המוזיאון נמצא ב 18 Bulowstrasse. חלפנו על פניו אין ספור פעמים באופניים או ברגל, ולא ידענו שפנינה כזו מסתתרת שם. מהרחוב, מאחורי חומה, נראים אורנים וקנים. לנכנס בשער מתגלה גינה בעלת אופי של שרידי יער טבעי, לאורך החומה בריכת דגים מאורכת, שרכים צומחים לאורכה ודגים גדולים למדי שוחים בה. בכניסה למוזיאון בית קפה מקסים. אפשר לשבת גם בפנים וגם בחוץ. מסתבר שהבנין היה בין 1955-75 תחנת דלק! ומכאן הגג החיצוני, שתחתיו, במקום מכוניות לתדלוק - מוצבים היום שולחנות הקפה. לאחר מכן שימש הבנין כמוסך למכוניות! עד שבשנות ה80 הפך לבית מגורים. חדרי שינה נבנו במקום שבו היום מוצגים הציורים. רק לבסוף, לאחר כל הגלגולים הפך הבנין למה שהוא היום: מוזיאון גיאורג גרוס. 

בהמשך השיטוט בברלין יתגלה לחובב האמנות העכשווית עוד מוזיאון קטן, בלתי ידוע אך בהחלט מיוחד במינו: Haus Am Lutzow. בקצה Lutzowstrasse. מוזיאון קטן, ניתן אולי להגדירו כגלריה גדולה. בחלוף השנים ראיתי שם תערוכות שלא נפלו כלל באיכותן מתערוכות במוזיאונים הגדולים של ברלין. בטפסי במדרגות אל הכניסה אני יודעת תמיד שמאמצי לא יהיו לשווא. הפעם ראינו שם ציורים היפריאליסטיים גדולי ממדים, מהפנטים, של האמנית הדרום אפריקאית Deborah Poyntn. 

בצר המוזיאון ביתן קטן נוסף שגם בו הפתעות, בין השאר סלון תספורת, משנות ה 30, של ספרית צמרת מהקהילה הגרמנית בירושלים, ששירותי הספרות שלה ניתנו לגברות גרמניות בלבד!.  בחצר המוזיאון עומד גם צריף קטן מעץ של Monika Goetz. האם זו מחווחה לצריף העץ של רוזה פארקס (האישה השחורה שסירובה לפנות מושב באוטובוס התניע את התנועה לשחרור השחורים בארה"ב), שריאן מנדוזה Ryan Mendoza העבירו מדטרויט והציבו ברחבת הארמון המלכותי בנפולי?

בחצר המוזיאון הנפלא הזה שולחנות וכסאות אך אהה! אין בית קפה. מוזמנים להביא איתכם תרמוס ועוגיות לא תתחרטו.

מסעדה גאורגית KIN- ZA

לא רחוק מבית הכנסת באוריינבורג נמצאת מסעדה גאורגית מעולה KIN-ZA המסעדה פשוטה, לא מעונבת , אוירה נעימה, אוכל מעולה, בזמן האחרון די מלא בשעות הערב. פול ועבדכם חנאמן באנו רעבים לארוחת ערב, לאחר כמה דקות נמצא לנו מקום בפנים, הזמנו חצ'פורי, היו נפלאים, המשכנו בכדורים עשויים מחומוס עם תוספות , מדהים, דמפלינגס גאורגים, טעימים אם כי טיפה כבדים,   גולת הכותרת-גלילות חצילים עם  ממולאות באגוזים, עשבי טיבול וגרגירי רימון. את האוכל ליווה יין גאורגי לבן קליל.

לפני היציאה נכנסתי לשירותים וציפתה לי שם הפתעה, הם היו מעוצבים בצורת אולפן או דיסקו, לא מובן לי ההקשר אבל נחמד.

מרכז קינדל לאמנות עכשווית

 

מזה כ15 שנה אני חורש את ברלין, מתמקד באומנות עכשווית. מודה שלא הכרתי את קינדל מרכז לאומנות עכשווית בנויקלן.  מאז 2016, מרכז KINDL - לאמנות עכשווית מציג תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית בינלאומית. בנוסף לציור, פיסול, מיצב ומיצג, מצגות סרטים ווידאו. ה-KINDL רואה את עצמו כמקום להפקה ולדיון באמנות העכשווית וגם מגיב להתפתחויות אמנותיות עדכניות יותר.

כפי שרובכם יודעים קינדל הוא מותג הבירה הידוע בברלין , אכן מדובר במבשלת בירה לשעבר, נבנתה בשנות העשרים של המאה הקודמת ע"י האדריכלים הנס קלאוס וריכארד שפקה, במבשלה היו 6 דודי בישול  ענקיים מנחושת  הגדולים מסוגם באירופה. במלחמת העולם השנייה המבנה נהרס בחלקו ושופץ בשנות החמישים בניצוחו של הארכיטקט  גרהרד פרישה. לא הצלחתי למצוא מה היה בגורלו של המבנה עד שבשנות 2011 זוג הפילנתרופים סלומה גריזארד וברוקהרד פארנהולט לקחו את המבנה תחת חסותם כמרכז לאומנות עכשווית.  האולם הראשי ענק עם תקרה בגובה של כ -20 מטר, שני אולם תערוכות למעלה ואולם הדודים שהוסב למסעדה.

התערוכה באולם הגדול של אלכסנדרה בירקן ירדה.  בתערוכות הקבוצתיות עבודות מעניינות, ראו תמונות. גם המסעדה הייתה סגורה, הורשתי להכנס לצלם.

 

הגלריה הלאומית החדשה- התחדשה

 

גיסי  ד"ר יוחנן ( יוקי ) מרברג , שואל אותי מידי פעם, אם כתבתי משהו חדש בבלוג. בעוונותיי אכן הרבה זמן לא כתבתי כלום והבלוג נשאר זנוח. לכבוד יום הולדתו החלטתי לעשות מעשה.

הנויה נשיונל גלרי (הגלריה הלאומית החדשה) הייתה סגורה במשך שלוש שנים לצורך שיפוץ מקיף, נפתחה מחדש לפני מספר חודשים, בפתיחה מתוקשרת. כמה מילים על הבניין והתערוכות העכשוויות: המבנה תוכנן ע"י לודוויג מיס וואן דר רוהה   Ludwig Mies van der Rohe בשנת 1968 כתחליף לגלריה הלאומית שנשארה במזרח ברלין. השם וואן  דר רוהה מספיק כדי ליצור עניין במבנה. הוא היה ממייסדי הסגנון  הבינלאומי באדריכלות, ממייסדי הבאוהאוס יחד עם  וולטר גרופיוס. עבד בגרמניה עד עליית הנאצים לשלטון ונאלץ לגלות לארה"ב, שם הפך לאדריכל בעל שם עולמי. הגלריה החדשה היא למעשה העבודה האחרונה שואן דר רוהה השלים בחייו.

המבנה, מרובע מזכוכית עם גג כבד מרשים ביותר, ואולם כניסה ענק. אולם הכניסה לא משמש בדרך כלל לתערוכות, אך לעתים  מתקיימות בו תצוגות המשאירות את החלל אוורירי ומרווח. בימים אלו מוצגת בחלל הכניסה תערוכת היחיד המוסדית הראשונה של ברברה קרוגר בברלין. האמנית הקונספטואלית האמריקאית בנתה מיצב כתיבה המכסה את כל רצפת חלל התצוגה ומזמין את המבקרים לדון בנושאים פוליטיים וחברתיים. במיצב הטקסט הרחב, ברברה קרוגר משלבת טקסטים משלה עם ציטוטים משלושת הסופרים וולטר בנימין, ג'ורג ' אורוול, וג'יימס בולדווין.

למטה, באולם המרכזי הפונה לגן פסלים קטן אך מרשים, מוצגת תערוכה הקרויה "אומנות החברה". שם נתקלתי באחת היצירות המוכרות של ג'ורג' גרוס "עמודי החברה" אשר הוצגה בתערוכה לילה יורד על ברלין במוזאון ישראל. הקישור למאמר בבלוג.

תערוכה נוספת על ספרי האומנות של גרהרד ריכטר, שנחשב לאמן מוביל בגרמניה לאחר המלחמה. אוסף מדהים של ספרי אומנות. אותי הרשימה התמונה בחזית הכניסה לתערוכה.

תערוכה נוספת על השיפוץ היסודי שנערך בנויה גלרי ע"י משרד האדריכלים  דויד צי'פרפלד , אחד המשרדים  הבינלאומיים הגדולים והיוקרתיים בעולם.

הקפיטריה חודשה בסגנון קצת כבד לטעמי אך עדיין מרשימה ביותר. מחוץ למבנה, על מדרגות הכניסה, האומנית הרוסית מריה קוליקובסקה מציגה מיצג נוגע ללב נגד המלחמה באוקראינה.

 

Diversity United תערוכה בהנגר 2 טמפלהוף

הכניסה לתערוכה: עבודה של אולאפור אליאסון 

Patricia Kaersenhout

 אוהבים אומנות עכשווית? טוסו לטמפלהוף , האנגר 2 , התערוכה Diversity United  עומדת להסגר ב10 לאוקטובר. בתערוכה מציגים 90 אמנים מ 34 ארצות באירופה.

תחילה, הליכה בחושך לאורך חומה, לבד, הקול היחיד הוא נקישת צעדינו, לא יכולה שלא להחזיר אותנו לימים האפלים של המשטר הנאצי, כאשר היטלר ראה בחזונו את טמפלהוף  כשדה התעופה הגדול בעולם. הטרמינל המפלצתי מעוצב ברוח הפשיזם הנאצי.

בתערוכה המרשימה, אמנים מרחבי אירופה. הייתה אמורה להיפתח במוסקבה ולעבור לברלין ומשם להמשיך לפריס וללונדון.   הקורונה ובעיות פוליטיות עם רוסיה דחו הפתיחה.

שדה  התעופה טמפלהוף שימש בימי המלחמה הקרה כגשר אווירי אל ברלין הנצורה. מאות הטיסות אשר סיפקו מזון ומצרכים לברלין סימלו את הסולידאריות של המערב והיו לצנינים בעיני הגוש הסובייטי. המסר של התערוכה כפי שאני הבנתי, הוא, שלמרות כל הקשיים הבעיות וחילוקי הדעות, בנושאי תרבות ואומנות אירופה מסמלת את רוח האדם החופשית. לא בטוח שפוטין  אוהד למסר, אולי זו הסיבה שהתערוכה לא הוצגה במוסקבה.

אומנים מובילים בתחום כגרהרד רכטר, אולאפור אליאסון, אנסאלם קיפר מוצגים לצד אומנים פחות מוכרים. האנגר 2 מדהים בגודלו, מרתק בהקשרים ההיסטוריים ונתן ערך מוסף לתערוכה.

Martin Grupius Bau, Japanese artist, Israeli restaurant מרטין גרופיוס באו, אמנית יפאנית, מסעדה ישראלית

Every time in Berlin I am trying not to miss Martin Grupuis Bau museum. Most of the time it hosts interesting contemporary art exhibitions. This visit I saw, in an exhibition dealing with gardens, the work of the famous Japanese artist Yauoi Kusama. Kusama is one of the most important contemporary conceptual artists living today. Her works were shown in many museums around the world. Always long lines of people waiting to see them. Here in MGB  no queue, maybe because of the relatively early hour.  We saw a big hall covered with colored dots that are typical to her work, Impressing. After we had enough excitement we looked for the museum's old fashion cafe. immediately we felt something has changed. Chava Alberstein songs playing at the background. Big installations of  Infarm nurseries ,which gives a fresh supply of herbs. It took us few minutes  to understand the old cafe has turned into an Israeli restaurant called Beba. After we ordered coffee and cakes in Hebrew, we found out that the initiative is a partnership that was founded by Shani leiderman, Cynthia Barcomi and Infarm, an interesting and promising group. I have to come once more to try the food. ( food pictures-curtsy of Beba)

 בביקורי התכופים בברלין אני משתדל לבקר במוזיאון מרטין גרופיוס באו. בדרך כלל מוצגות שם תערוכות משובבות לב של אמנות עכשווית. בביקור האחרון ראיתי שם - בתוך תערוכה גדולה העוסקת בגינות, צמחים והשפעתם על התרבות האנושית- תערוכה של האמנית היפנית הידועה קוזמה. קוזמה, בת 90, אמנית אקצנטרית ומפתיעה, הציגה במיטב במוזיאונים בעולם ותורים ארוכים משתרכים בדרך כלל בכניסה לכל תערוכה שלה. אחרי שסיימנו לשוטט בתערוכה, צעדנו לעבר בית הקפה של המוזיאון, עד כה בית קפה חביב ומסורתי למדי. התיישבנו וחשנו במשהו מוזר: שירי חווה אלברשטיין מתנגנים בשקט ברקע, ובפאתי הקפה מוצגים, שורות שורות, מתקני הגידול לצמחים של חברת "אינפארם", שמייסדיה ישראלים, התחילו בזמנו בקרויצברג לגדל צמחי תבלין וירקות למאכל ללא אדמה, והמשיכו והתרחבו. כעבור זמן מה התברר: המקום הפך למסעדה ישראלית בשם "בבה". אחרי שהזמנו קפה ועוגה, בעברית, סופר לנו שהמקום הוא מיזם משותף של שני ליידרמן, סינתיה ברקומי, ו"אינפארם". מיזם מבטיח של קבוצה מעניינת.